תגובה שאדאמהר
אמיר, כל הכבוד!
כבר לא מעט זמן שאני מתחבט עם עצמי ומתבאס והמצב הנוכחי במשחק.
אני אקדים ואומר שאני משחק/שיחקתי בלא מעט משחקי רשת אחרים (באסקטסים, האטריק, בולרס יונייטד, ועוד כמה ממש גרועים...) וחד משמעית אין משחק שקרוב לבאזר ברמה של מנוע המשחק ושיטת ניהול הקבוצה (אימון, דראפט, התלהבות וכושר ודקות משחק...) אבל זה לא אומר שאין מה לשפר.
הבעיה שאליה פונה אמיר בהצעה שלו היא למעשה שתיים:
1)כיום הבאזר מעודד אימון של שחקנים של 3-4 תכונות חזקות, ולמעשה ישנה העלמות של סוגי שחקנים מסוימים (המגוונים יותר) מהמשחק כמעט לחלוטין – אלו בעיקר הפואוורים והסמולים. ואני לא מדבר על שחקני על שממש מעולים בהרבה תכונות אלא גם סמול או פאוור פשוטים יותר כאלו שבמציאות קיימים בכל קבוצה!!!. קראתי באחד התגובות פה שזה לחיוב כי אז השחקנים המגוונים יהיו שכיחים מידי וזולים, אבל האם המצב ההפוך והקיצוני שבו כל כך הרבה קבוצות עולות עם שני סנטרים או שני שוטינג הוא תקין? תראו לי כמה קבוצות כאלו יש באנ.בי.איי למשל...אגב, גם אימונים הרבה יותר טריוויאליים כמו לאמן פאוור בקליעה מבפנים (בעמדה אחת כמובן) או את השוטינג/סמול בהגנה מבחוץ או את הפוינט בקליעה מבחוץ (ויש עוד דוגמאות כאלו) לא קיימים היום וזה נראה לי אבסורד.
לי אין ספק שמה שקורה כרגע במשחק מרחיק אותו מלהיות אמיתי ולכן חייב לבוא תיקון – ברור ששחקנים מגוונים טובים עדיין צריכים להיות קשים יותר לאימון (והאימון דורש גם יותר עונות) וזה אפשר לעשות בקלות כפי שאמיר ציין – אימון הסנטר בקליעה מבחוץ או בשליטה בכדור (למשל) הוא אפשרי אבל הרבה יותר איטי (אפשר אפילו לעשות מדרג בנוסף לעניין גובה השחקן – ככל שמאמנים עמדה בתכונה שפחות מתאימה לו ככה היא איטית יותר, כלומר, אימון מסירה הכי מהיר בפוינט אחר כך בשוטניג והסמול, אחר כך בפאוור ולבסוף בסנטר). לכן מי שהולך על אימון של שחקן מגוון יצטרך להשקיע יותר משאבי אימון – כלומר לייצר סנטר של 16-18 בריבאונד, קליעה והגנה מפנים עדיין יהיה יותר קל, אבל מי שרוצה להשקיע יוכל לאמן סמולים ופאוורים בלי להציב אותם בעמדת הפוינט. שזה מביא אותי לבעיה השנייה שההצעה של אמיר פותרת:
2)חוסר הספורטיביות - אין ספק שחלק מהקסם של הבאזר הוא עניין ניהול הקבוצה מבחינת בחירת ההרכבים לשלושה משחקים בשבוע וחלוקת הדקות – זהו אתגר אמיתי ומעניין. זה מביא מאמנים לשקול על איזו משחקים להילחם ועל אילו להילחם פחות. אבל עניין האימון משפיע פה מאוד חזק וגורם לקבוצות, לעלות קבוע עם הרכבים ממש לא תחרותיים פעם בשבוע לפחות, דבר שפוגע גם בספורטיביות של הליגה כולה – חלק מהיריבות "זוכות" כשהן משחקות מול המתאמנים.
אם אני מאמן 2 קלעים והגיע הזמן לאמן אותם בהגנה מבחוץ אני למעשה צריך לעלות לשני משחקים איתם בעמדת הפוינט – עכשיו נכון שאימון דורש הקרבה ושחייבים לתת לילדים לשחק ולצבור דקות משחק כדי להתפתח (כמו במציאות – והשיטת האימון בבאזר היא עוד אחת מנקודת החוזק של המשחק לאומת אחרים) אבל לפחות שנעלה אותם בעמדות הטבעיות שלהם! מי שרוצה לאמן כמו שצריך לא יכול להיות תחרותי מספיק באותו הזמן, כי לא רק שאני מעלה מתאמן שעדיין לא שחקן שלם בהרכב אלא הוא גם עולה בעמדה לא שלו, ומשאיר את הפוינט הפותח בחוץ (לפי הדוגמא שהתחלתי איתה) וההפסד הוא כפול.
קראתי הרבה תגובות שהם חצי תומכות וחצי מהוססות – למגיבים האלו אני רוצה לומר אין ספק ששוק השחקנים ישתנה, מחירים ישתנו והמגוון המוצע ישתנה – אבל אולי זה יתחיל לטות לכיוון יותר ריאליסטי, אז אל תפחדו מהשינוי.
לסיום אני אתן את אחת הדוגמאות הכי אבסורדיות (לדעתי) של השיטה הנוכחית
תחשבו על איך זה כיום: בזמן אימון של פאוור ממש איכותי (בוא נאמר למשך 5 עונות מגיל 18 עד 23), כמה משחקים הוא משחק בעמדת הפאוור??? כמעט כלום! רק בזמן שמאמנים ריבאונדים...
כל הכבוד אמיר על היוזמה, אני בעד ב100%
"Did you miss me??? - "With every bullet so far..." Al Bundy