המשך הספוילרים של הליגה הטובה בעולם ממשיך.
שוחקו כבר שני משחקים בגמרים האזוריים:
מיאמי הפסידה לשיקגו בחוץ
אוקלהומה הפסידה לדאלאס בחוץ
מן הסתם הסדרות עדיין פתוחות. לדעתי האישית הסדרה של מיאמי שיקגו הרבה יותר פתוחה. ראיתי את המשחק הראשון, ומיאמי הובילו חלק גדול מהמשחק, וזה הרגיש לי בדיוק כמו המשחק של מיאמי ובוסטון שמיאמי רדפו אחריהם והיה ברור שהם ישיגו אותם. בדיוק באותו אופן היה ברור ששיקגו ינצחו את מיאמי. אני לא יודע אם מיאמי מסוגלים לקחת אליפות כאשר שלושת הגדולים שלהם קולעים 80 אחוז מהנקודות (אגב, בוש היה פשוט מעולה בהתקפה נגד שיקגו). זה נראה לי ברור שאם הסגל התומך של מיאמי ייתן יותר יהיה להם הרבה פחות קשה. יש להם שחקנים טובים - מייק ביבי שבמשחקיו באלטנטה היה נותן פה ושם תצוגות כדורסל יפות, צ'אלמרס וג'יימס ג'ונס, שניהם שחקנים לא רעים מהספסל, וגם מייק מילר יכול לפעמים להתעלות על עצמו. ההפתעה הגדולה של מיאמי לאחרונה הייתה ג'ואל אנטוני שנהייה שחקן לוחם מעולה. ריבאונדים, חסימות וגם נקודות קלות בהתקפה. במשחק הראשון בסדרה מיאמי היו בבעיה קשה מאוד עם הגבוהים, שאילגאוסקס ודאמפייר לא שיחקו בגלל פציעה. זה יצר מצב שהמחליף של אנטוני היה ג'מאל מגלוייר שהייתי בטוח שפרש מזמן. ג'וואן הווארד הוא הגבוה הנוסף בסגל שאולי אתם זוכרים מיוסטון, אני אישית זוכר אותו מסרט דוקומנטרי שראיתי באי אס פי אן על הפאב פייב (חמשת המופלאים) - חמישה פרשמנים במכללה בארה"ב ששיחקו בחמישייה והגיעו רחוק מאוד. אתם בטח מכירים את כריס וובר וג'יילן רוז, שניהם שחקנים מעולים, ואחד מהם בטוח היכל תהילה. מה הפואינטה? שניהם פרשו כבר, אבל ג'וואן הווארד לא מוותר.
ברור שלגבוהים בעלי הניסיון יש משמעות בקבוצה צעירה, מבחינה חברתית ובאימונים, אבל על המגרש זה משהו אחר. ג'ואקים נואה וקרלוס בוזר פשוט לא רואים את בוש ואת אחד הגבוהים הללו. מישהו אמר יודוניס הזלם? בטח לא אני.
שיקגו מהצד השני באמת נהדרת. מה כבר אפשר להגיד על די רוז שלא נאמר? אני מאוד אוהב את נואה שהגיע מאוניברסיטת פלורידה (ביליתי שם שבועיים אז יש גם ערך סנטימנטלי) חוץ מהעובדה שיש לו את הזריקה מרחוק הכי מכוערת שראיתי מאז קט-סל. אחד האסים של שיקגו זה גם טאג' (טאי?) גיבסון שעולה מהספסל והרבה פעמים גורם לי לשאול למה הוא לא פותח במקום בוזר.
אז לסיכום הסדרה הזו, נראה לי שמיאמי ייקחו, הם יינצחו בבית בלי העזרה של הסגל התומך, ויצליחו לגנוב משחק חוץ אחד בזכות איזה יום מטורף מהשלוש של ג'ונס.
עכשיו סיימתי לראות את התקציר של דאלאס נגד אוקלהומה, סיפור שונה שם. דאלאס הייתה הרבה יותר דומיננטית יחסית לשיקגו בסדרה המקבילה. דאלאס זו הקבוצה האולטימטיבית ואני מת לראות את דרק נוביצקי לוקח אליפות השנה, למרות שאני כביכול אוהד של לברון. לגבי גמר המערב, עולה שם השאלה שכל פלייאוף כל שנה עולה, מה עדיף? זמן מנוחה ארוך אבל סכנה לחלודה, או זמן מנוחה קצר עם סכנה להישחקות? לדעתי התשובה היא - זה לא משנה באמת. יש קבוצות שלקחו אליפויות עם זמן מנוחה כזה ויש עם זמן מנוחה כזה. הדוגמאות הטובות ביותר שאני יכול לחשוב עליהן הם הלייקרס של 2000-20001 שהגיעו לגמר אחרי 3 סוויפים ללא הפסדים והפסידו רק במשחק הראשון מול פילדלפיה וניצחו בסוף 4-1. נדמה לי שזו הופעה הפלייאוף הטובה ביותר אי פעם. הפסד אחד בלבד. ממול אפשר לראות את דטרויט שב-2004 הגיעו לגמר מול הלייקרס לאחר 4-1, 4-3, 4-2, בסדרות לא קלות בכלל מול מילווקי, ניו ג'רזי ואינדיאנה, ושם ניצחו 4-1. אז נחזור להווה, דאלאס מגיעה אחרי מנוחה ארוכה, ואוקלהומה לא, אז מה? כלום. לדעתי דאלאס צריכה לנצח כי היא פשוט יותר טובה. יש לה קבוצה כמו שקבוצה אמורה להיות. כמובן שיש להם את הסופרסטאר שלהם, שחקן היכל התהילה לעתיד, אחד הכי טובים אי פעם בעמדה בו הוא משחק, וכנראה הקולע הכי טוב בעמדה זו (פאוור פורוורד), שהוא כמובן דרק נוביצקי, ויש להם סגל נהדר עם ספסל מאוד משמעותי שקולע כל משחק חלק נכבד מהנקודות.
מה שבכלל גרם לי לחשוב על לרשום כאן היה השורה הסטטיסטית של דרק נוביצקי במשחק - 48 נקודות, 6 ריבאונדים, 4 אסיסטים, 4 חסימות. 12-15 מהשדה, ושימו לב לזה - 24-24 מהעונשין, שזו תצוגת העונשין הטובה ביותר אי פעם במשחק פלייאוף. פול פירס עומד על 22 מ-22 במקום השלישי כרגע. אגב 48 נשמע לכם אולי מעט יחסית לליגה הזו אבל תזכרו שזה פלייאוף שם השיא הוא לא 100 או 81 נקודות אלא 'רק' 63 נקודות של ג'ורדן ב-89 במשחק בו הוא אגב הפסיד לסלטיקס (לארי בירד אמר בסיום המשחק - כרגע ראיתי את אלוהים מחופש למייקל ג'ורדן).
אז השאלה שלי היא כזאת? מה נראה לכם התכונות של נוביצקי? בוודאות יש לו 19-20 עונשין נכון? או שזה רק ניסיון 20 שעוזר בפלייאוף?
Last edited by Arbelon at 5/18/2011 7:37:10 PM